חיפוש באתר

אודות

מוזאון אשדוד לאמנות נפתח ב-2003 ביוזמתה ובתרומתה של לליה מורדוך ובשיתוף פעולה עם קרן היסוד. את בניין המוזאון, שגג זכוכית בצורת פירמידה מתנוסס מעליו, תכנן האדריכל משה לופנפלד כחלק ממתחם הקרוי כיום מרכז מונארט לאמנויות.

בניין זה, שהוקם בשנות ה-90 באתר הצופה אל הים והמרינה של אשדוד, עבר שורה פתלתלה של שינויים מבניים עוד בטרם נחנך כמוזאון, כדי לאפשר תנאי תצוגה מוזיאליים נאותים. העיצוב המחודש של חללי התצוגה הופקד בידי האדריכלים רפי סגל, אייל ויצמן ומנואל הרץ. חללים אלה שנבנו כגלריות מלבניות בהשראת המבנים המלבניים של מכולות הנמל היו לסימן ההיכר של המוזאון.

הגלריות נבנו בנפחים משתנים ואורגנו בשלושה מפלסים בתצורה ספירלית, שהותאמה לשלד הפנימי המרוקן של הבניין. המִפתחים, המעברים, ה"מרפסות" וה"חלונות", לוחות העץ המכסים את קירות הגלריות החיצוניים, ציר החלל המרכזי וגרמי המדרגות המתכתיים החוצים אותו במרכזו, יצרו תשלובת היברידית ייחודית המאזכרת במידת-מה את מכולות הנמל ומייצרת מרחב תצוגה מורכב.

המבנה החדש שנוצר, שעיקרו חזרתיות מבנית של חדרים מלבניים, מאתגר את ההיגיון המונוליתי של "הקובייה הלבנה" ויוצר מסלול תצוגה המורכב משני סוגי חללים: חללי הפְּנים האחידים של "קוביות לבנות", וחללי המעבר או ה"שאריות" הבלתי סדירות, שנלכדו בין הגלריות לבין חלל הפנים של הבניין.

עם כניסתו של יונה פישר לתפקידו כיועץ אמנותי וכאוצר ב-2004, הכתיבו חללים יוצאי דופן אלה את הפעולה האוצרותית. בתערוכה הראשונה שאצר במוזאון הניח פישר את היסודות לדפוס האוצרוּת ה"אשדודי", מתוך כוונה להבחין את המקום בפעילות אוצרוּתית רציפה ומובהקת. שם התערוכה "פנים-חוץ" רמז לתערוכה שנושאה הוא החלל עצמו: "חללים קופסתיים, בנפחים משתנים, המקיימים יחסים קונטראפונקטיים בינם לבין עצמם ובינם לבין החללים המקיפים אותם", כתב פישר, "דורשים תצוגה אינטימית המחייבת תכנון של כל חלל כאילו הוא עומד ברשות עצמו". במקביל, הוסיף, "היא קוראת ליצירת מצבים המקשרים את החלל עם חללים אחרים".

במשך השנים הבאות פעל פישר בנחישות לסימון דרכו של המוזאון, לביסוסו על מפת האמנות המקומית ולהפיכתו למוזאון מוכר על פי חוק המוזיאונים. לשם כך נעזר במודל ה"רגיונלי" שמקורו בצרפת, שם מבחינים בין מוזיאונים מרכזיים לבין מוזיאונים אזוריים בערי שדה, המתייחסים לתרבות ולהיסטוריה המקומית. מודל זה סייע להבחנתו של המוזאון ממוזיאונים פריפריאליים אחרים בארץ, בפעילות בעלת גוון "מקומי" שאינה מסתפקת בהשלמה של מהלכי המרכז (תל-אביב או ירושלים). התערוכות במוזאון מייצרות לכן מִמשקים וקשרים הדדיים ודיאלוג מתמשך בין הדורות, ומציגות אמנים עכשוויים לצד ותיקים, ישראלים לצד בינלאומיים, ואשדודיים לצד "אמני מרכז" מובהקים תוך שילוב תחומי מדיה מגוונים, כאשר רבות מן התערוכות בו פונות לקהל המקומי ומתייחסות לצביונה הייחודי של אשדוד כעיר רב-תרבותית.

בשנת 2009 קיבל המוזאון הכרה מטעם משרד התרבות והספורט.